תולדות הבית
קיבוץ שדות ים קיסריה היה ביתה של חנה בארץ ישראל וממנו יצאה לשליחות ההצלה ממנה לא שבה.
כאשר חיפשו חבריה בקיבוץ דרך להנציח את זכרה ופועלה החליטו על הקמת בית תרבות שיישא את שמה ואשר יכיל, בין השאר, גם חדר הנצחה.
לאחר שגויס הכסף מתרומות שנאספו בחו"ל הוחל בהקמתו של הבית. כשנתיים עברו עד שהסתיימה הקמתו של המבנה הגדול והמרשים שכלל חדר הנצחה, אולם קריאה ועיון, שני חדרי חוגים, ספריה, חדר מוסיקה, מוזיאון לעתיקות, מרפסת הצופה אל הים ובמה למופעים.
וברוח הימים של אז נכתב בעלון הקיבוץ מתאריך 27.2.48  – "קמה ומתבצעת הגות ימים, חובת הלבבות. בשבת זו אנו יורים את אבן הפינה ל"בית חנה". הבית לנו ולבנינו, הבית מסד לרוחנו, הבית ביתה של חנה בו ישכון אוצר הגותה, עומס שליחותה וטוהר עמידתה – כאות לכולנו השוכנים פה והמפוזרים ברחבי הארץ כולה.
טקס יריית אבן הפינה יתקיים בשבת, בשעה ארבע אחה"צ. לאות צילצול הפעמון יתאספו כל החברים והילדים במגרש המיועד לבית חנה."
לכבוד המעמד המרגש נכתבה מגילת יסוד שהוקראה בטקס החגיגי והייתה בבחינה האני מאמין של חברי הקיבוץ בבואם להנציח את זכרה של חנה סנש.
 
מגילת היסוד לבית חנה סנש, חברת הקיבוץ.
בשמונה עשר לחודש אדר א', בשנת ה' אלפים תש"ח למניין ישראל, היא שנת 1948 למניין אומות העולם, התכנסנו חברי קיבוץ שדות ים קיסריה ורבים אחרים, לירות אבן פינה לבית אשר יישא את שמה של חברתנו השליחה הצנחנית, חנה סנש.
הימים הללו ימי מלחמת היהודים לקיומם. חודשים מספר מאז התכנסו אומות העולם בעצרתם, והכריזו קבל עולם את זכותנו ובעלותנו על הארץ הזו, במשפט העמים הוכרז על קימום מדינת היהודים בארץ ישראל.
והארץ אחוזה ואפופה משב הד רובים ופצצות, קרבות רחוב ומבצעי תגמול, כי רוצה האויב לבער בנו. בית ישראל בארץ ישראל עומד במערכה על נפשו. כל צעיר וטוב, בין חיל ואיש מגן, אחזו בשלח. כוחנו רב לנו ועוד ידנו נטויה בקרב דמים זה. אחזנו בנשק לא למען שפוך דם – אחזנו בנשק למען הגן על חירותנו, על חופש הבניין והיצירה שהחילונו בהם זה כשבעים שנה.
אחזנו בנשק למען אלו שיבואו אלינו, למען אלה שחנה נתנה עליהם את תום ליבה, את להט נעוריה – את כל אשר לה, את חייה.
אחזנו בנשק ולו גם נהיה רק גפרורים ללהבת היצירה שתבער בלבבות לאחר שתשקוט הארץ ונפנה לבניין.
ובעצם הימים האלה, אנו בונים. אנו בונים על החול ואל מול הים את הבית, אשר יהיה משכן מעט לרוח גדולה ופורצת – בית לתרבות ישראלית מתחדשת, בית תרבות לזכרך את חנה.
הפכת והיית לאגדה. אם לבתה תספר, אב לבנו יגיד, על נערה בישראל, בת גולה וניכר, שחידשה הווייתה בשדות יזרעאל ועל שפת ים קיסריה. נערה בישראל שנשאה לפיד אור לגולה בימי שואה ורצח עם, בימיי כרת ושמד ע"י חלאת אדם שרחצו משטרם בדם יהודי שניגר כמים בשדות גולת אירופה. אליהם נשאת נפשך – אל האודים המוצלים, להאיר למו נתיב ודרך גאולים.
עלית לשיא מאוויי גאולתנו, במרום פסגתם שם את ניצבת. בגאווה, באומץ ובבהירות הידיעה כי הלכת לדרכך כשליחתנו, כשליחת כל בית ישראל, כשליחת ארץ ישראל. במיטב גילויי גבורה עמדת ויכולת למו. שרית לצר ולמשחית. כטהורה הלכת וכטהורה נכחדת, תחת יד זדים ועריצים מצאת מותך. הפכת והיית לאגדה.
שלש שנים לאחר שהעלוך לגרדום אנו מנציחים את זכרך. באומץ לבך, בטוהר נפשך, שימשת לנו סמל  וכמוך כל בית ישראל כיום – נכונים, אמונים ונאמנים, מאמינים ואמיצים במלחמתנו.
רוחך נסוכה בכל לב יהודי, גילוייה בשדה, בעבודה, בכיבוש ובקרב. ידענו מרחב, מרחב המעשה, שם מקום רוחך, שם חזותך. לא בית כי יכולנו – צר הוא לה. ואם בית בונים אנו לך רק כמרכז, כנקודת מוצא וריכוז. כל מי שפרור משלך בלבבו יבוא וישכון בו ויחשל רוחו בזה הבית.
יהי הבית מקור ומרכז למתחנכים לאורך, ללוחמים את אשר לחמת, לנכונים ונכונותם כשלך."
כאשר הובא ארונה של חנה ארצה, ב1950, עבר מסע הלוויה בקיבוץ וארונה הוצב ב"בית חנה סנש" שזה מקרוב נחנך, כשמשמר כבוד לידו.
במהלך השנים שונו מעט תכני הבית אך מאז הקמתו שימש כמרכז תרבות ולימוד בנוסף להיותו מרכז הנצחה לזיכרה של חנה.