לאמי
מנין למדת למחות הדמעות?
לשאת הכאב בחשאי?
בסתר לבך להטמין התלונה,
הסבל, הבכי, הדווי...
שמעי את הרוח!
בלוע פתוח
שואגת בגיא והרים.
ראי את הים –
בקצף וזעם
מצליף את ענקי הסלעים.
הטבע כולו רועש וגועש
פורץ כל גדר וצורה...
מנין השקט הזה בלבך?
מנין למדת גבורה.
(נהלל 15.1.1940)


מדורות מלחמה
במדורות מלחמה, בדלקה, בשרפה,
בין ימים סוערים של הדם,
הנני מבעירה פנסי הקטן,
לחפש, לחפש בן אדם.
שלהבות השרפה מדעיכות פנסי,
אור האש מסנוור את עיני;
איך אביט, איך אראה, איך אדע, איך אכיר,
כשהוא יעמוד לפני?
תן סימן, אלוהים, תן סימן על מצחו,
כי באש, בדלקה ובדם,
כן אכיר את הזיק הטהור, הנצחי,
את אשר חיפשתיו: בן אדם.                
                  
(נהלל 10.11.1940) 
 
למות?...
למות... צעירה...למות... לא, לא רציתי...
אהבתי את השמש החמה,
האור, השיר, ניצוץ של זוג עיניים,
ולא רציתי הרס, מלחמה.
לא, לא רציתי.
אך אם נגזר עלי לחיות היום
בשפך דם, בהרס האיום,
אגיד: ברוך השם בעד הזכות
לחיות, ובוא תבוא שעה למות
על אדמתך ארצי, מולדתי.
(נהלל 5.5.1941)
 
בדרך...
קול קרא והלכתי,                 
הלכתי כי קרא הקול.             
הלכתי לבל אפול.                 
אך על פרשת דרכים           
סתמתי אזני בלובן הקר
ובכיתי,
כי אבדתי דבר.
( שדות ים קיסריה 12.1942)

הליכה לקיסריה
אלי, שלא יגמר לעולם
החול והים,
רשרוש של המים,
ברק השמים,
תפילת האדם.
(שדות ים קיסריה 24.11.1942)
 
אשרי הגפרור
אשרי הגפרור שנשרף והצית להבות,
אשרי הלהבה שבערה בסתרי לבבות.
אשרי הלבבות שידעו לחדול בכבוד...
אשרי הגפרור שנשרף והצית להבות.
(סרדיצה 2.5.1944)
 
בכלא
אחד – שניים – שלושה ... שמונה האורך,
שני צעדים הוא רוחב הצלע –
החיים מרפרפים בסימן שאלה.
אחד – שניים – שלושה... אולי עוד שבוע.
או סוף הירח ימצאני פה עדיין.
אך ממעל לראשי – האין.
כעת בחודש יולי בת כ"ג אהי...
במשחק נועז עלי מספר עמדתי.
הקובייה כרכרה.
הפסדתי.
(שירה האחרון, נכתב בכלא 20.6.44)